<h1>או"ז שו"ת סימן תשמ"ח</h1>
<h2>דף כב:</h2>
ואשר כתבת מורי אדם נתערב לחבירו אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק ונתן לו אמונתו על זה והנה לא בא וזה פוטר עצמו מטעם אסמכת' והערב טוען אם לא יאמר לו פטור אתה מאמונתך אתן לו כמו שנשבעתי אם יש לכוף התובע לפוטרו מאמונתו הואיל וזה אינו חייב כלום עכ"ל. כך נראה בעיני שאם אמר לו כך אם לא יבוא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי ותקע לו כפו שאפי' תימצי לומר שזה פטור מדין אסמכתא כדמוכח לכאורה מההיא דאכפול לך [ב"מ מ"ח ע"ב] כי יש צדדין בדבר אפ"ה נראה בעיני כי תקיעת כף שבועה היא וחמור' משבועה ורבי' יצחק בר שמואל כתב בשם רבי' תם שהיה מחמיר בה יותר משבועה והיה מורה שאין לה התרה והיה דורש מן הפסוק ובזה אלה להפר ברית והנה [נתן] ידו (בכל) [וכל עושה] אלה לא ימלט וגם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל נשאל והשיב שאין להתיר אם לא שהיה (חסר כאן ועיין במרדכי דשבועות פ"ג סי' תשנ"ז) (בן פל'). הרי לא בא ונתחייב ליתן לו ואפי' הוא עשיר למי שנשבע ליתן כדאמר בפ' שבועות (העדות) [שתים] [כ"ה ע"א] אחד דברים של עצמו ואחד דברי' של אחרים אחד שיש בהם ממש ואחד שאין בהם ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן וכו' ואמ' בגמ' מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר הא למדת דהנשבע ליתן מתנה לעשיר חיילא שבוע' עליה הואיל ותלה שבועתו באם לא יבוא וזה לא בא נתקיים התנאי ונתחייב לקיים השבועה מידי דהוה אנדר דתנן בפ' הנודר מן הירק [נ"ז ע"א] קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאה עד הפסח הכא נמי כשאמר שבועה שאתן לך מנה אם לא יבוא פלוני אם לא בא חייב ליתן לו ונראה דאין נשאלין על שבועה כזאת מדמייתי עלה קרבן ואפי' תימצי לומר דנשאלין הרי פסק ר"ת דאתקיעת כף אין נשאלין ותו דאפי' בלא תקיעת כף נ"ל דאע"ג דקיי"ל פ"ד נדרים [כ"ח ע"א] דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה דאין נשאלין עליה ואפי' לא נשבע אם חוזר בו מחוסר אמנה הוא דקיי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מיהו היינו דוקא במתנה מועטת דסמכה דעתיה דהאי מיהו ה"מ דברים בעלמא אבל בנותן לו אמונתו נראה דסמכי דעתיה אפי' במתנה מרובה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אך לבי מגמגם כי קאמר בפ' הזהב [מ"ט ע"א] הכי נמי מסתברא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר אא"ב לא מצי הדר ביה וכו' אמאי לא מוקי בתקיעת כף שתקע לו כפו ליתן לו אותו כור מעשר או באמונתו אפי' בלא תקיעת כף או באמונת שמים ולא מצי הדר ביה מיהו הא לאו הוכחה דלא מסתבר ליה לאוקומה בהכי. הלכך נראה בעיני שחייב ליתן לו ועליך מורי הרב החיים והשלום כחשקי מכודנך תלמידך. יצחק בר משה נב"ה.
<h2>דף כח.</h2>
ואשר כתבת מורי אדם נתערב לחבירו אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק ונתן לו אמונתו על זה והנה לא בא וזה פוטר עצמו מטעם אסמכת' והערב טוען אם לא יאמר לו פטור אתה מאמונתך אתן לו כמו שנשבעתי אם יש לכוף התובע לפוטרו מאמונתו הואיל וזה אינו חייב כלום עכ"ל. כך נראה בעיני שאם אמר לו כך אם לא יבוא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי ותקע לו כפו שאפי' תימצי לומר שזה פטור מדין אסמכתא כדמוכח לכאורה מההיא דאכפול לך [ב"מ מ"ח ע"ב] כי יש צדדין בדבר אפ"ה נראה בעיני כי תקיעת כף שבועה היא וחמור' משבועה ורבי' יצחק בר שמואל כתב בשם רבי' תם שהיה מחמיר בה יותר משבועה והיה מורה שאין לה התרה והיה דורש מן הפסוק ובזה אלה להפר ברית והנה [נתן] ידו (בכל) [וכל עושה] אלה לא ימלט וגם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל נשאל והשיב שאין להתיר אם לא שהיה (חסר כאן ועיין במרדכי דשבועות פ"ג סי' תשנ"ז) (בן פל'). הרי לא בא ונתחייב ליתן לו ואפי' הוא עשיר למי שנשבע ליתן כדאמר בפ' שבועות (העדות) [שתים] [כ"ה ע"א] אחד דברים של עצמו ואחד דברי' של אחרים אחד שיש בהם ממש ואחד שאין בהם ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן וכו' ואמ' בגמ' מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר הא למדת דהנשבע ליתן מתנה לעשיר חיילא שבוע' עליה הואיל ותלה שבועתו באם לא יבוא וזה לא בא נתקיים התנאי ונתחייב לקיים השבועה מידי דהוה אנדר דתנן בפ' הנודר מן הירק [נ"ז ע"א] קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאה עד הפסח הכא נמי כשאמר שבועה שאתן לך מנה אם לא יבוא פלוני אם לא בא חייב ליתן לו ונראה דאין נשאלין על שבועה כזאת מדמייתי עלה קרבן ואפי' תימצי לומר דנשאלין הרי פסק ר"ת דאתקיעת כף אין נשאלין ותו דאפי' בלא תקיעת כף נ"ל דאע"ג דקיי"ל פ"ד נדרים [כ"ח ע"א] דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה דאין נשאלין עליה ואפי' לא נשבע אם חוזר בו מחוסר אמנה הוא דקיי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מיהו היינו דוקא במתנה מועטת דסמכה דעתיה דהאי מיהו ה"מ דברים בעלמא אבל בנותן לו אמונתו נראה דסמכי דעתיה אפי' במתנה מרובה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אך לבי מגמגם כי קאמר בפ' הזהב [מ"ט ע"א] הכי נמי מסתברא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר אא"ב לא מצי הדר ביה וכו' אמאי לא מוקי בתקיעת כף שתקע לו כפו ליתן לו אותו כור מעשר או באמונתו אפי' בלא תקיעת כף או באמונת שמים ולא מצי הדר ביה מיהו הא לאו הוכחה דלא מסתבר ליה לאוקומה בהכי. הלכך נראה בעיני שחייב ליתן לו ועליך מורי הרב החיים והשלום כחשקי מכודנך תלמידך. יצחק בר משה נב"ה.
<h2>דף נז.</h2>
ואשר כתבת מורי אדם נתערב לחבירו אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק ונתן לו אמונתו על זה והנה לא בא וזה פוטר עצמו מטעם אסמכת' והערב טוען אם לא יאמר לו פטור אתה מאמונתך אתן לו כמו שנשבעתי אם יש לכוף התובע לפוטרו מאמונתו הואיל וזה אינו חייב כלום עכ"ל. כך נראה בעיני שאם אמר לו כך אם לא יבוא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי ותקע לו כפו שאפי' תימצי לומר שזה פטור מדין אסמכתא כדמוכח לכאורה מההיא דאכפול לך [ב"מ מ"ח ע"ב] כי יש צדדין בדבר אפ"ה נראה בעיני כי תקיעת כף שבועה היא וחמור' משבועה ורבי' יצחק בר שמואל כתב בשם רבי' תם שהיה מחמיר בה יותר משבועה והיה מורה שאין לה התרה והיה דורש מן הפסוק ובזה אלה להפר ברית והנה [נתן] ידו (בכל) [וכל עושה] אלה לא ימלט וגם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל נשאל והשיב שאין להתיר אם לא שהיה (חסר כאן ועיין במרדכי דשבועות פ"ג סי' תשנ"ז) (בן פל'). הרי לא בא ונתחייב ליתן לו ואפי' הוא עשיר למי שנשבע ליתן כדאמר בפ' שבועות (העדות) [שתים] [כ"ה ע"א] אחד דברים של עצמו ואחד דברי' של אחרים אחד שיש בהם ממש ואחד שאין בהם ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן וכו' ואמ' בגמ' מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר הא למדת דהנשבע ליתן מתנה לעשיר חיילא שבוע' עליה הואיל ותלה שבועתו באם לא יבוא וזה לא בא נתקיים התנאי ונתחייב לקיים השבועה מידי דהוה אנדר דתנן בפ' הנודר מן הירק [נ"ז ע"א] קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאה עד הפסח הכא נמי כשאמר שבועה שאתן לך מנה אם לא יבוא פלוני אם לא בא חייב ליתן לו ונראה דאין נשאלין על שבועה כזאת מדמייתי עלה קרבן ואפי' תימצי לומר דנשאלין הרי פסק ר"ת דאתקיעת כף אין נשאלין ותו דאפי' בלא תקיעת כף נ"ל דאע"ג דקיי"ל פ"ד נדרים [כ"ח ע"א] דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה דאין נשאלין עליה ואפי' לא נשבע אם חוזר בו מחוסר אמנה הוא דקיי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מיהו היינו דוקא במתנה מועטת דסמכה דעתיה דהאי מיהו ה"מ דברים בעלמא אבל בנותן לו אמונתו נראה דסמכי דעתיה אפי' במתנה מרובה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אך לבי מגמגם כי קאמר בפ' הזהב [מ"ט ע"א] הכי נמי מסתברא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר אא"ב לא מצי הדר ביה וכו' אמאי לא מוקי בתקיעת כף שתקע לו כפו ליתן לו אותו כור מעשר או באמונתו אפי' בלא תקיעת כף או באמונת שמים ולא מצי הדר ביה מיהו הא לאו הוכחה דלא מסתבר ליה לאוקומה בהכי. הלכך נראה בעיני שחייב ליתן לו ועליך מורי הרב החיים והשלום כחשקי מכודנך תלמידך. יצחק בר משה נב"ה.
<h2>דף סה.</h2>
ואשר כתבת מורי אדם נתערב לחבירו אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק ונתן לו אמונתו על זה והנה לא בא וזה פוטר עצמו מטעם אסמכת' והערב טוען אם לא יאמר לו פטור אתה מאמונתך אתן לו כמו שנשבעתי אם יש לכוף התובע לפוטרו מאמונתו הואיל וזה אינו חייב כלום עכ"ל. כך נראה בעיני שאם אמר לו כך אם לא יבוא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי ותקע לו כפו שאפי' תימצי לומר שזה פטור מדין אסמכתא כדמוכח לכאורה מההיא דאכפול לך [ב"מ מ"ח ע"ב] כי יש צדדין בדבר אפ"ה נראה בעיני כי תקיעת כף שבועה היא וחמור' משבועה ורבי' יצחק בר שמואל כתב בשם רבי' תם שהיה מחמיר בה יותר משבועה והיה מורה שאין לה התרה והיה דורש מן הפסוק ובזה אלה להפר ברית והנה [נתן] ידו (בכל) [וכל עושה] אלה לא ימלט וגם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל נשאל והשיב שאין להתיר אם לא שהיה (חסר כאן ועיין במרדכי דשבועות פ"ג סי' תשנ"ז) (בן פל'). הרי לא בא ונתחייב ליתן לו ואפי' הוא עשיר למי שנשבע ליתן כדאמר בפ' שבועות (העדות) [שתים] [כ"ה ע"א] אחד דברים של עצמו ואחד דברי' של אחרים אחד שיש בהם ממש ואחד שאין בהם ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן וכו' ואמ' בגמ' מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר הא למדת דהנשבע ליתן מתנה לעשיר חיילא שבוע' עליה הואיל ותלה שבועתו באם לא יבוא וזה לא בא נתקיים התנאי ונתחייב לקיים השבועה מידי דהוה אנדר דתנן בפ' הנודר מן הירק [נ"ז ע"א] קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאה עד הפסח הכא נמי כשאמר שבועה שאתן לך מנה אם לא יבוא פלוני אם לא בא חייב ליתן לו ונראה דאין נשאלין על שבועה כזאת מדמייתי עלה קרבן ואפי' תימצי לומר דנשאלין הרי פסק ר"ת דאתקיעת כף אין נשאלין ותו דאפי' בלא תקיעת כף נ"ל דאע"ג דקיי"ל פ"ד נדרים [כ"ח ע"א] דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה דאין נשאלין עליה ואפי' לא נשבע אם חוזר בו מחוסר אמנה הוא דקיי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מיהו היינו דוקא במתנה מועטת דסמכה דעתיה דהאי מיהו ה"מ דברים בעלמא אבל בנותן לו אמונתו נראה דסמכי דעתיה אפי' במתנה מרובה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אך לבי מגמגם כי קאמר בפ' הזהב [מ"ט ע"א] הכי נמי מסתברא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר אא"ב לא מצי הדר ביה וכו' אמאי לא מוקי בתקיעת כף שתקע לו כפו ליתן לו אותו כור מעשר או באמונתו אפי' בלא תקיעת כף או באמונת שמים ולא מצי הדר ביה מיהו הא לאו הוכחה דלא מסתבר ליה לאוקומה בהכי. הלכך נראה בעיני שחייב ליתן לו ועליך מורי הרב החיים והשלום כחשקי מכודנך תלמידך. יצחק בר משה נב"ה.
